החלטה בתיק בר"ע 2490/06

1.         המבקשת הקימה בניין לצורך ביצוע פעולותיה הציבוריות בקרן הרחובות קרן קיימת והמלך ג'ורג' בירושלים. המשיבים הם דיירים בבניין הגובל במבנה אותו הקימה המבקשת.

2.         בבית משפט השלום הגישו המשיבים תביעה לפיצוי על מטרדי רעש שהיו במהלך עבודות החפירה והחציבה לצורך הקמת המבנה של המבקשת (תיק אזרחי 5990/04).

            במהלך הדיון בתביעה ניתן צו לגילוי מסמכים ובמסגרתו ביקשו המשיבים לעיין בשתי חוות דעת מקצועיות שהוכנו עבור המבקשת, על ידי אינג' עוזי לבני, האחת חוות דעת מיום 26.9.01 והשנייה מיום 2.12.01. המשיבים דרשו לעיין בחוות דעת האלה והמבקשת התנגדה לכך בטענה שעל חוות הדעת חל חסיון בשל כך שהוכנו לצורך הליך משפטי.

            בקשר למחלוקת זו נתן בית משפט השלום החלטה מיום 14.11.06 (השופטת עירית כהן) בה קבע כי על חוות הדעת הראשונה לא חל חסיון וכי על חוות הדעת השניה לא חל חסיון ככל שהיא מתייחסת לסעיפים מסוימים שנקבעו בהחלטה.

3.         על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני למתן רשות לערער. לטענת המבקשת טעה בית משפט השלום בקובעו כי על שתי חוות הדעת לא חל חסיון. לטענת המבקשת החלטת בית משפט השלום סוטה מן ההלכה הפסוקה לפיה חל חסיון על מסמך של בעל דין אשר הוכן לצורך הליך משפטי. לטענת המבקשת, שתי חוות הדעת בהן מדובר, הוכנו לצורך הליך משפטי שהיה תלוי ועומד במועד הרלוונטי ולצורך צפוי של תביעת המשיבים נגדה.

4.         לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה ולהחלטת בית משפט השלום ולאחר שעיינתי בחוות הדעת האמורות,  החלטתי לדחות את הבקשה בלא לתת רשות ערעור ובלא לבקש תגובת הצד שכנגד.

5.         נקודת המוצא של בית משפט השלום היתה ההלכה הפסוקה לפיה קיים חסיון על מסמך הנערך לצורך הליך משפטי, בין אם מדובר בהליך קיים ובין אם מדובר בהליך צפוי. הלכה זו הורחבה במידה מסוימת גם לגבי הליכים חיצוניים להליך משפטי כגון משא ומתן לפשרה.

כאמור, בית המשפט השלום היה ער להלכה זו אך מצא שחוות הדעת הראשונה נועדה לבחון את מפלס הרעש עקב עבודת החציבה באתר הבנייה ולהציע אמצעים להפחתת הרעש ככל שניתן. בית משפט קבע כי גם אם המסמך הוכן על רקע טרוניות של דיירים בסביבה, לא חל עליו חסיון. אשר לחוות הדעת השניה, קבע בית משפט השלום כי היא נועדה לבחון האם בוצעו ההמלצות שנתנו בחוות הדעת הראשונה והיא כוללת גם המלצות נוספות לביצוע ויש בה גם התיחסות לאופן שבו ניתן להתמודד עם הבקשה לצו מניעה שהוגשה על ידי בעל דין אחר (קרן קיימת לישראל) ושהסתיימה מחוץ לכתלי בית המשפט.

6.         לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט. המחלוקת בין הצדדים בבית משפט השלום לא נסבה על העקרונות הקבועים בפסיקה לעניין היקף החסיון אלא על ישומם. עיינתי בחוות הדעת עצמן ומהן עולה שעיקרן הוא נתונים אובייקטיביים שנאספו "בזמן אמת" לגבי מפלסי הרעש שהיו קיימים בעת ביצוע העבודות באתר הבנייה. כמו כן כוללת חוות הדעת המלצות לגבי נקיטת אמצעים להקטנת מפלס הרעש. מדובר בנתונים אובייקטיביים ובדיעה מקצועית של מומחה המשקפים מציאות נתונה אשר אינה קשורה בהכרח להליך משפטי זה או אחר. בנסיבות אלה גובר הצורך להגיע לחקר האמת על פני השיקולים העומדים ביסוד עקרון החסיון.

            החלטת בית משפט השלום ניתנה במסגרת ההליך המשפטי המתנהל בפניו, החלטה שכזו מעצם טיבה נתונה לשיקול דעת של בית משפט לעניין דרך ניהול ההליך, ההחלטה לא סוטה באופן מובהק מן ההלכה הפסוקה ובנסיבות העניין לא מצאתי להתערב בשיקול דעת בית המשפט בעניין זה.

            לפיכך אני מחליטה לדחות את הבקשה.

            הואיל ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד לא יעשה צו להוצאות.

            המזכירות תעביר החלטה זו בפקס לצדדים.

ניתנה היום ח' באדר, תשס"ז (26 בפברואר 2007).